את השהות בפנימייה אחלק ל 2 רבדים משמעותיים :
1. בית הספר.
2. הפנימייה.

1. בית הספר

הלימוד בבית הספר לא דומה לאף בית ספר אחר שקיים במדינה, הייחודיות שלו מתבטאת ביכולת לתת כל כך הרבה תשומת לב לכל חניך אישית ומול רבים, בכל שנותיי לא הכרתי (וגם מסיפוריי עבר של בוגרים)  חניך שיאן לו את המורה המיוחד שלו הוא מספר כל שעל לבו, ועל אף שכמות החניכים גוברת על כמות המורים, הצליחו בבית הספר תמיד לשמור על אחדות מושלמת בנושא.

השיטה הזו גרמה לנו להרגיש חבר של המורה יותר מאשר תלמיד שלו, ואיזה מן חבר יפריע לחברו במהלך שיעור?, תופעה זו יוצרת שרשרת תגובות חיוביות שמבלי לשים לב הפעילות היומיומית הפכה סביב הלימודים ובהנאה, גילנו שחניך מרכזי ו"גברי" יכול להיות אדם טוב קודם כל ולאחר מכן תלמיד טוב ואיכותי, הוא מבין שהוא יכול להשפיע כל כך הרבה (בהמשך מתקשר לנושא של אלן פרידזון ז"ל)

לסיפור האישי שלי, מירי כהן המחנכת הייתה רגישה תמיד,היא לא פספסה אף צעד ושעל בחיי האישים, התערבה באירועים שאף מורה משום בית ספר לא הייתה מתערבת, וכך אני גם משליך על יתר המורים, הם רוצים לדעת ולעזור מעבר לכל מורה מבית ספר אחר, אני יכול רק לבקש שימשיכו כך ומקווה שזה רק משתבח עם השנים.

הסוד שלי להצלחה בלימודים במנו"פ :

ראשית אבקש לא לגלות כי זה סוד, הרגשתי שאני חייב לתת את כל כולי על מנת להיות הטוב ביותר. השתבצתי בקבוצה של איציק, וכך למעשה הבנתי שעל מנת להיות הטוב ביותר אני חייב קודם לקדם איתי תלמידים נוספים על מנת שהדרך שבחרתי תהיה הדרך הרצויה בסביבה שלי.
כשהסביבה חיובית גם כשנראה קשה ונראה שעומדים להישבר, יש ממי לשאוב אנרגיות, חניך חייב לדעת שעל הסביבה שלו הוא היחיד שאחראי והוא זה שקובע מי הם יהיו, וכך הוא יראה.

פשוט גרמנו שהמילה "גברי" בפנימייה פירושה יהיה חניך מוצלח.

בכל מקום בחיים יש אחד שקל לו יותר ואחד שמתאמץ יותר, גיליתי שככל שאני עוזר לחניך אחר שמתאמץ אני עוזר לעצמי הרבה יותר. כאשר אני מסביר לאחר אני לומד פי 3 מכל דרך אחרת מכיוון שהחומר הנלמד נכנס לראש במספר צורות, וכך הרווחתי 3 ציפורים והן לא על העץ :
1. רכשתי ידיד שיהיה לצידי בשעת הצורך (הרי עזרתי לו)
2. קידמתי את עצמי בחומר הנלמד למצב שאוציא 100 בעשר דקות מבחן
3. הצוות הכיר בי כחניך משפיע ומקדם.

וכך אני, בתור חניך די מרכזי ופעיל הרגשתי ממש בקולג' באמריקה כאשר הגיע השעה ללימודים, היה רצון עז לקום בבוקר וללמוד, הגיעו תוצאות גבוהות במבחנים שהציבו סטנדרט שגרר אותי גבוהה למשך כל התקופה שלי בפנימייה, רצון עז להצליח.

כמובן שלכל אורך הדרך היו גם מעידות אך וודאי לא שחכתם את שציינתי בתחילת המכתב, האחדות והסביבה גרמה למעידה להראות מצחיקה לעומת התוצאות.

2. פנימייה :

הפנימייה הייתה לי חממה גדולה ועצמאית, למעשה היינו כמו יישוב של ילדים בני 15-18 אשר עובדים בבוקר, נפגשים בצהריים בקיוסק, במגרשי הספורט, בחוגים ועוד..
בתחילת הדרך האמון עם הצוות החינוכי היה בתהליך בנייה, ולכן לא ידענו עוד רבע מההנאות הקיימות בפנימייה, גילנו כי כל שאנו זורמים עם החוקים והנהלים כך אנו מרוויחים את האמון מול המדריך/איש צוות והחיים נעשו קלים יותר בפנימייה.

צוות המדריכים היה מגוון כל כך, לבעייתיים היה את המדריך שייתן "לאטמה" עניינית ויחזיר אותם לשגרה, לשקטים היה את המדריך שיטייל עמם יקשיב וייעץ, אפילו לחניכים הטובים שבהם פחות יש צורך להשקיע תמיד היה המדריך שידע לשמר אותם על הרף שהגיעו אליו.

היום בדיעבד אני מבין שהצוות של הפנימייה שלנו מעולם לא ויתר על חניך לפני שנלחם עליו בכל הכוח גם אם זה בא על חשבון החיים האישיים של המדריך, המשפט שמי שלא רוצה לעזור לעצמו לא ניתן לעזור לו, לא קיים בלקסיקון של המדריכים והצוות שלנו, גם על חניכים שלא היינו מעלים על דעתנו בעזרת דעות קדומות שיצליחו לעבור את השנה הראשונה, בסוף סיימו בגאווה והיום נמצאים במקומות מוערכים.

למדנו לקבל את ה"כאפות" של החיים בגיל צעיר כל כך, ויצאנו עם ה"כלים" המקצועיים ביותר לחיות חיים נכונים ומוצלחים.
הסוד של חברי היקר אלן פרידזון ז"ל להצלחה:

אני לא מתכוון להרחיב עליו יותר מדיי בנושא, ואם מישהו התעניין מוזמן לפנות אלי בפרטי וארחיב על האדם היקר שאני מביא לכם לדוגמא.

יש מספר סוגים של חניכים, בשונה ממני, אלן היה הסוג השני ובצורה מסוימת אנו השלמנו תמיד את החסר של השני, אני נותן את הדוגמא של אלן על מנת לגעת במכתב הזה גם בחניכים לא מהסוג שלי, אלן ז"ל היה חניך שהגיע אם לא מעט בעיות, הבעיות הללו לוו אותו גם במהלך השהות בפנימייה.

חרף הפעמים שהיה מושעה ומורחק מהפנימייה, ההצלחה שלו נבעה מגילוי נאות אמיתי שלו מול הצוות,  לקיחת אחריות ברמה הגבוהה ביותר שחניך יכול היה לקחת, גם כשאלן היה נכנס לצרה וכשאני מתכוון לצרה אני מתכוון לצרה שבגללה הרבה חניכים לא זכו לסיים את השהות בפנימייה, הוא פשוט היה גברי לבוא לשתף ולספר, לא היה מנסה "לערבב" את הצוות, חניך כמו אלן היה נראה בעיני המתבונן כמי שמיועד להיות עבריין, ואף עבריין עם ראש על הכתפיים, מנהל בית הספר יכול להעיד שאלן בשעת כעס רץ לעבר כ – 150 חניכים מפנימייה אחרת כאשר רצו לעברי בריב שהתנהל ביני לבין החלוץ שלהם (לצערי הייתי בלם אכזרי) במהלך משחק כדורגל, יתר קבוצת הכדורגל שלנו ברחו כל עוד נפשם בם, וכבר לא רואים אותם באופק, ואלן רץ לכיוון ההפוך, האומץ והביטחון שהיו לו יכלו לקחת אותו לעולם של פשע וסיבוכים, אך הוא בחר בסופו של דבר להתעלות על היצר (ופה נמדד גיבור), סיים את מנו"פ עם בגרות מלאה, התגייס לצנחנים והפך למפקד בכיר בגדוד צנחנים, חניך כמו אלן יכול לבייש כל חניך מכל פנימייה שלא הייתה מוכנה לקבל אותו, על הדרך שעבר והתוצאות להן הגיע, (אגב את הלוגו לחברה שלי אלן יצר חודשיים לפני מותו).

לסיום:

אני רוצה לספר לכם שהיום, לאחר 3 שנים בכפר הנוער מנוף, הרווחתי תעודת בגרות, תעודת מקצוע (עב"ש), תעודת של מדריך חדר כושר (תודה לזהבה ומוריס), המשכתי ללימודים על תיכוניים, עברתי את הצבא בהליכה כטכנאי מטוסים בבסיס פלמחים כי מנו"פ זה הצבא של החיים, והיום אני בעלים של חברת נדלן שנותנת שירותים לחברות המובילות בענף הנדל"ן והבנייה בישראל, עם משרדים מכובדים מעל 15 עובדים וכיוצ"ב.

איני חושב שאני טוב יותר מאף אחד מהחניכים שקוראים את המסמך הזה, פשוט רציתי מעט יותר, אני יושב היום עם העו"ד הגדולים במדינה, עם המון אנשי נדלן/משווקים/אדריכלים/מעצבי פנים/קונסטרוקטורים ועוד.. ואיני רואה סיבה שאף אחד מכם לא יגיע למעמד זה, אני לא רואה שום הבדל בנינו לבניהם, יתרה מכך אני מאמין שאנו יכולים להגיע לפחות לרמה הזו אם לא יותר, רק עם כלים טובים יותר מהאוניברסיטה של החיים.

מאחורי לא עמד אף משקיע או הורה עשיר, לא נכנסתי לחיי הפרטיים יותר מדיי, אך לא עברתי חיים קלים כמו כולכם, ולכן אני מאמין בכל חניך ויודע בלב שלם שמהכפר נוער הזה יוצאים אנשים טובים שמשפיעים על הסביבה בצורה הכי חיובית שיש.

אוהב את כולכם, ומי יודע אולי עוד נפגש באחת הצמתים של החיים.

בהצלחה לכולנו, אוהב