הגעתי למנוף בשנת 2002 אחרי חוסר אמון במערכת החינוך אחרי אכזבה מבתי הספר הקודמים והמורים שלי. אבל בפעם הראשונה שרגלי דרכה בכפר משהו שווה אותי התמכרתי לירוק ליופי למקום הכול כך מרגיע.

יום אחד שהייתי תלמיד בכיתה ז' בפ"ת היה לנו ביקור של שר החינוך דאז יוסי שריד, והמורה בכיתה הוציאה אותי מהכיתה ישבתי ובכיתי בפרוזדור בית הספר, היועץ של השר הגיע ושאל אותי מה קרה? עניתי לו שהוציאו אותי ובאותו זמן מורה אחרת עברה ואמרה ליועץ "אל תבזבז את הזמן שלך ממנו לא יצא כלום הוא מקרה אבוד"

זה הזמן שלא האמנתי באף אחד.

כשהגעתי למנוף האמון נבנה מחדש המורים היו תותחים אבא ואמא

יום אחד מחנכת הכיתה שלי רחל מוסטקי סיימה את יום העבודה ב15:00 נסעה לביתה בכרמיאל הכינה לנו לכיתתה סנדוויצ'ים טוניסאים חזרה למנוף אחר הצהריים וישבה אתנו עד 22:00 בשביל שנהיה מוכנים לבגרות בתנך.

כיום אני מורה בבית ספר בירושלים בזכות אותם מורים שהיו לי במנוף, הם היו מודל לחיקוי.

מנוף זה בית בעבר ובעתיד!